האם לכל אדם מגיעה הזדמנות שניה? יהיו רבים שישיבו בחיוב.
עם זאת, האם באמת כל אדם יכול ליהנות מאותה הזדמנות שניה בעידן המודרני-דיגיטלי? לא בטוח בכלל.
מנועי החיפוש והאינטרנט זוכרים הכל! אותו זיכרון פנומנלי אמנם מרשים ומגלם בתוכו המון דברים טובים, אך ישנם אלו שלא היו מתנגדים לכך שהאינטרנט יסבול ממחלת השכחה.
לפני עידן האינטרנט, אנשים ברחבי העולם אמנם היו חשופים למידע, אך צרכו אותו בצורה שונה.
מהפכת הדפוס היא זו שביססה את התנאים להפצת מידע נרחבת, והתוכן הנצרך היה בעיקר מעיתונים.
ידיעות שונות – החל מעבירות שחיתות, דרך גניבות ועד מקרי אלימות, היו מתוקשרות לקהל הרחב דרך אותם העיתונים. גם אתם לבטח יודעים, כי עם העיתון של היום, עוטפים למחרת את הדגים שבשוק.
המשמעות היא שהעיתונות המודפסת לא באמת הצליחה לשמר ידיעות שונות בתודעת הציבור (לפחות לא את כולן).
כיום לעומת זאת, מנועי החיפוש הם ארכיון לכל דבר ועניין. עם הקלדת שמו של אדם, אירוע או תאריך, יכול כל אדם באמצעות מחשב וחיבור זמין לאינטרנט, להיחשף לכמויות אדירות של מידע. האם זמינות ונגישות כזו למידע לגיטימית, או שגם האינטרנט – כמרחב אינסופי, צריך להיות תחום ומוגבל?
הזכות להישכח רלוונטית לכל אחד ואחת! אז על מה בדיוק מדובר, מהם היתרונות של הרעיון הזה והאם הוא מגלם בתוכו גם חסרונות? הגיע הזמן להבין.
הזכות להישכח – על מה כולם מדברים?
המציאות הדיגיטלית הולידה המון דברים טובים, ולצידם גם אתגרים שונים. בשונה מתקדימים מסוימים שניתן ללמוד מהם, עם המציאות הדיגיטלית הדבר מעט שונה: מדובר על מציאות חדשה שגדלים לתוכה, מתפתחים איתה ולומדים אותה תוך כדי תנועה. התפתחות הרעיון של הזכות להישכח החלה באירופה בשנת 2006. מה שהניע רבים להעלות את הרעיון בפורומים וקבוצות שונות, היה החשש כי העבר שלהם הוא זה שיכתיב את עתידם.
במידה והיה משאל כלל עולמי "האם צריך להמשיך ולאפשר את קיומו של האינטרנט", סביר כי רבים היו בוחרים להמשיך וליהנות מכל התועלות שיש בחיבור לאינטרנט ובנגישות הרבה למידע. עם זאת, התרבות הדיגיטלית מציבה גם המון אתגרים – כאלו המתחילים בהונאות וגניבת פרטים אישיים, ועד העובדה כי האינטרנט זוכר הכל. כשמדברים על הכל – מתכוונים להכל!
אז מה בעצם הבעיה? גם החברה בעצמה, מעניקה לעבריינים הגדולים ביותר הזדמנות שניה. לאחר שהם מרצים את עונשם, הם מקבלים הזדמנות לצאת שוב אל החברה, זאת לאחר תהליך שיקום מעמיק, יסודי ונרחב. מה שקורה בתרבות הדיגיטלית לעומת זאת הוא שרבים לא מקבלים כלל הזדמנות. "כתם" קטן מהעבר שלהם מכתיב את העתיד שלהם, ומונע מהם הזדמנויות.
כשהמעסיק מקליד את שמו של המועמד…
על מנת להמחיש את חשיבותה של הזכות להישכח, ניתן לתת את הדוגמא הקלאסית ביותר: הגשת מועמדות למשרה. כיום, מרבית המשרות מפורסמות על גבי הרשת – ברשתות החברתיות ובאתרי השמה שונים. כך, אנשים שמחפשים עבודה, נחשפים לכמות אדירה של משרות, כאשר כל מה שהם צריכים לעשות על מנת להגיש מועמדות, הוא לשלוח קובץ קורות חיים במייל.
על מנת לראות את הפוטנציאל האורגני ותוך כמה זמן נכפיל לך את ההכנסות
ניתן לחייג למספר 052-9095200 או למלא את הטופס:
אחת הדרכים של מעסיקים לסנן פניות, היא לעשות מעין מחקר קטן על המועמד על גבי הרשת. איך המחקר הזה מתבצע? בקלות מעט מדאיגה: הקלדת שמו של המועמד במנוע החיפוש ו"תחקיר" של הפרופילים של המועמד ברשתות החברתיות. האינטרנט זוכר הכל, מבלי לסווג את המידע ככזה שמטיב עם הפרט או דווקא פוגע בו. מה המעסיק יכול למצוא על המועמד שיגרום לו לפסול את מועמדותו?
- תביעה של המועמד את המעסיק הקודם שלו (המעסיק מניח כי מדובר על אקט מגמתי)
- תמונה של המועמד מפגין נגד השלטון (התנגשות של ערכים שהמעסיק לא מוכן לקבל)
- טור אישי שכתב המועמד שחושף כי הוא השתמש בעבר בסמים קלים
חשוב להבין: ישנו מידע חיוני ורלוונטי, שיכול בהחלט לסייע למעסיק לאמוד את מידת התאמתו של המועמד למשרה. עם זאת, כמויות המידע האדירות שיש על כל אדם ברשת, לעתים גם חושפות "שדים מהעבר". האם יש לשפוט אדם על דעותיו הפוליטיות או על מקרה חד פעמי שבו הוא ביצע עבירה קלה? הזכות להישכח מעלה דילמה מוסרית: האם לאינטרנט יש בכלל זכות לשמור מידע על כל פרט ופרט?
"מצטערים, אתה לא יכול להיכנס בשערי רוסיה"
דוגמא נוספת ואף מעט אקטואלית, מדגישה איך העבר של אדם יכול לרדוף אותו גם בהווה וגם בעתיד. כיום, רבים משתפים את דעותיהם הפוליטיות על גבי הרשת – בבלוגים, בפוסטים ברשתות החברתיות ובסרטונים מצולמים. במשטרים דמוקרטים, מדובר על זכות בסיסית ועל חופש ביטוי לגיטימי וראוי. מאחר והאינטרנט זוכר הכל, הוא יכול לשלול מאנשים זכויות בסיסיות ולפגוע בהם גם במקומות שהם לא יכולים לתאר לעצמם. לדוגמא: אדם פרטי שכתב מאמר על הבחירות ברוסיה – על כך שהן מכורות מראש ושפוטין הוא סוג של דיקטטור. אותו אדם כתב את המאמר לפני כחמש שנים, וכעת הוא החליט לנסוע לחופשה במוסקבה עם המשפחה. עם הנחיתה ברוסיה, משטרת הגבולות עצרה אותו והודיעה לו כי הוא אינו יכול להיכנס בשערי המדינה. הסיבה: הוא עלול לפגוע בביטחון המדינה.
מדובר על תרחיש אפשרי שיש לו תקדימים רבים, ובעידן בו האינטרנט זוכר את הכל, הוא יכול לקרות שוב ושוב. משטרת הגבולות ואנשי האבטחה בשדות התעופה, מתחקרים נוסעים באמצעות האינטרנט. ישנם אינספור סיפורים על נציגי בקרת גבולות שעיכבו נוסעים שרצו לעזוב את ארצם, וגם גירושם של כאלו שנחתו ולא הורשו להיכנס למדינה אליה הם הגיעו.
תרחיש האימים של כל אדם: שיימינג
בכדי להמחיש את ההשלכות של זיכרון כמו זה שיש לאינטרנט, לא צריך ללכת רחוק מדי. ישנן אינספור דוגמאות של "שליפות מידע מהעבר" שמטרתן לפגוע בפוליטיקאים, בכירים, מובילי דעת קהל וסלבריטאים. הנגשת המידע לקהל הרחב מעניקה כוח לכל אחד, כאשר ישנם אלו המשתמשים בכוח הזה לרעה. כל אחד ומכל מקום, יכול להיות חתום על שיימינג ברשת שהוא עושה לאדם אחר.
אותה התנהגות לא ראויה לא הייתה מתקיימת ללא הזיכרון של האינטרנט והמידע אליו חשופים רבים. דוגמאות:
- ראש עיר נוכחי משחיר את שמו של מועמד לראשות העיר שמבקש להחליפו. איך הוא עושה זאת? עם מציאת תמונות מלפני עשר שנים עם חשפניות במסיבת רווקות של חבר
- בעל מסעדה שצמוד אליו נפתחה מסעדה מתחרה, עושה שיימינג לבעל המסעדה החדשה. איך הוא עושה זאת? הוא מוצא ידיעה על כך שלפני 15 שנים נמצאו עכברים במטבח במסעדה הקודמת שלו
מדוע הזכות להישכח צריכה לעניין ולהטריד כל אחד?
נקודת המוצא היא ששמם של עבריינים ופושעים גדולים, יגיעו כך או כך לכותרות העיתונים ולמהדורות החדשות. ויותר מפעם אחת. הבעיה היא עם הזיכרון האינסופי של האינטרנט, שחושף את עברו הלא רלוונטי של כל אדם. האינטרנט יכול לפגוע בצורה אנושה גם באנשים הנורמטיבים ביותר. הזיכרון של האינטרנט יוצר מצב מדאיג למדי: דמותם של אנשים מעוצבת על ידי מעשי העבר שלהם, ולעתים על ידי מעשה אחד וחסר חשיבות. מהן ההשלכות של מידע זמין על כל אחד ואחד?
- אנשים יכולים למצוא עצמם ללא מקור פרנסה
- קושי ממשי במציאות זוגיות ופיתוח מערכות יחסים רומנטיות
- בידוד חברתי בעקבות סלידה של רבים (אנשים "מסמנים" אחרים)
מדריכים נוספים:
- ניהול מוניטין
- שיימינג באינטרנט
- הסרת תוכן פוגעני
